בס"ד
הנזק שנגרם בעקבות פרסום דיבה הוא בעל שני ראשים:
1. נזק בלתי ממוני – זוהי הפגיעה בכבוד האדם.
2. נזק ממוני – זוהי הפגיעה ברכושו של האדם.
נזק בלתי ממוני
זוהי הפגיעה בכבוד האדם, הכאב והסבל שנגרמו לניזוק עקב הפגיעה בשמו הטוב של האדם, במעמדו ובכבודו בעיני החברה ובעיני עצמו, ונזק ממוני – המבטא פגיעה כלכלית נזק זה מכונה בניזוק: אבדן השתכרות, ירידה בשווי המוניטין, הוצאות שונות וכו' (נזק זה מכונה לעתים בהקשר של לשון הרע, גם נזק מיוחד או special damage במשפט האנגלו-אמריקני)
נזק ממוני
הערכת הנזק הממוני אינה שונה עקרונית מהערכתו של נזק זה בעוולה הגורמת לנזקי אך בפועל היא מעוררת בעיות לא מעטות, בעיקר לגבי פגיעה בשווי המוניטין: הטענה כי הבאת ראיות לירידת ערכו של אדם בעיני הבריות לאורך זמן היא קשה עד כדי בלתי אפשרית. לפיכך הדרך הפרקטית היחידה העומדת בפני הניזוק, היא להוכיח נזקים עקיפים שנגרמו מהפגיעה. כך, למשל, במקרה של קבלן המוכיח שחוזים שחתם למכירת דירות בוטלו בעקבות הפרסום וכתוצאה ממנו. ואולם, בדרך זו ניצב הניזוק מול מבחני ריחוק הנזק, והוכחת הקשר הסיבתי בין הפרסום לנזקים העקיפים איננה אתגר פשוט.
נזק לא-ממוני
בהיבט הלא-ממוני של הנזק מתעוררת הבעיה כבר ברמה העקרונית – הקושי לכמת בכסף נזקים של כאב וסבל ברור כמעט מאליו. בנוסף, ההבדלים בין כאב וסבל שנגרמים עקב פגיעה בגוף לאלו הנגרמים עקב פגיעה בשם הטוב מקשים על עריכת אנלוגיה בהיבט זה של הנזק מתחום עוולות נזקי הגוף. לפיכך שומת הנזק נעשית על ידי בית המשפט עצמו בדרך של אומדן גלובלי או אומדנא דדיינא. כדי לרכך את אפקט השרירותיות של האומדן הגלובלי, אך בהיעדר ראיות ישירות לנזק שנגרם, נקבעו בפסיקה ובחקיקה אינדיקציות שמטרתן לסייע לשופט בבואו להעריך את ההשלכות הנזיקיות של הפרסום. שתי האינדיקציות הבולטות בהקשר זה הן חומרת הדיבה בפרסום ותפוצתו. כשהנזק המשוער הוא מכפלתם. כלי עזר נוסף היכול לרכך את אלמנט אי הוודאות הגלום באומדן הוא התחשבות בסכומים שנפסקו בעבר בגין פרסומים דומים.
מתוך רצונם של בתי-המשפט להקל עם הניזוק לאור קושי זה נולדה בפסיקה ההכרה בנזקים במכונים כלליים. (presumed damages) . נזקים אלה מתבססים על חזקה משפטית שלפיה פרסום דיבה פוגע אינהרנטית בשמו הטוב של אדם גם אם לא הביא כל ראיה לכך.
נזקים מוגברים/מופחתים
פיצוי בגין נזק מוגבר (המכונה בדין המקובל Aggravated damage) או מופחת (Mitigation of damages) ניתן בנסיבות המעידות על מידת הזהירות ותום הלב או חוסר תום הלב של המפרסם. בהקשר זה השופט אינו מוגבל לנסיבות המנויות בחוק והוא יכול לשנות את גובה הפיצוי על פי התנהגות הצדדים לפני הפרסום, לאחריו ואף במהלך המשפט עצמו - זו חריגה נוספת מעקרונות דיני הנזיקין. הרציונל הוא, שוב, אופייה הייחודי של הזכות לשם טוב: המטרה היא להרתיע את הנתבע מהפיתוי להמשיך ולפגוע בשמו הטוב של התובע באצטלת ההגנה המוחלטת המוענקת לפרסומים שבמסגרת הליך משפטי. ההבדל בין פיצוי זה לפיצוי עונשי הוא שהפיצוי אינו מבוסס על עצם הפסול שבהתנהגות אלא על ההנחה שההתנהגות גרמה להגברת הנזק (או להפחתתו). השקפה שונה במקצת הביע השופט עציוני כשכתב ש"בין אם מדובר בפיצויים עונשיים ובין בפיצויים מוגברים, יש להביא בחשבון פסיקת הפיצויים אותם השיקולים". נראה, כי גישה זו אומצה על ידי הנשיא ברק בפסק הדין אמר, שבה נקבע כאמור ששיקולים "עונשיים" מובהקים כגון חינוך והרתעה יישקלו במסגרת הפיצוי התרופתי.
דוגמאות לנסיבות המביאות להגדלת הנזק הן סירוב לפרסם התנצלות ואי-בדיקה מספקת של אמיתות הפרסום טרם פרסומו. מנגד מונה החוק רשימת נסיבות שבהן מוחזק הנזק כמופחת ובית-המשפט רשאי להפחית בגינן את הפיצוי.
עו"ד על משרד עו"ד נועם קוריס ושות:
נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס, נועם קוריס
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה